פרק רביעי הגירה , שבות ושיבה האם הדיון בהגירה , ובדרך הנאותה שבה על מדינות ליברליות להתמודד עימה , רלוונטי בהקשר הישראלי לא רק לבחינתו של חוק השבות , אלא גם לתביעת הפלסטינים לזכות השיבה אל הארץ שממנה נעקרו ב 1948 ? דיון פילוסופי בשאלה זו מערים קשיים תיאורטיים לא מבוטלים , ועל פי רוב קשה לנהל אותו באופן "נקי" מעמדות פוליטיות ורגשיות . כאן איני מבקשת אלא להאיר בקצרה את הבעיות העיקריות הכרוכות בתביעה לזכות השיבה מנקודת מבטו של הטיעון שהועלה בספר , ולהראות עד כמה מסתבכות השאלות שנדונו בו כשהן ממוקמות בהקשר פוליטי של סכסוך לאומי . הגירת המונים היא בעייתית מבחינת המודל התיאורטי שהוצג בספר זה , מודל אשר מתאים להגירה "רגילה , " של יחידים , והיחס הראוי לה מצד מדינה ליברל דמוקרטית . בשל העובדה שחוק השבות שימש כלי למימוש זכות ההגדרה העצמית של היהודים , הוא איפשר ואף עודד , למעשה , הגירה המונית . אולם חוק השבות נבחן לא כדוגמא להגירה המונית אלא בשל היותו חוק ההגירה המרכזי של מדינת ישראל . מה בין חוק השבות לתביעת זכות השיבה ? הבעיה הראשונה שמתעוררת היא האם ניתן להשוות בין חוק לבין תביעה . שני אלה ש...
אל הספר