רציונליזציה ומניפולציה

רציונליזציה ומניפולציה תמיר מסכימה כי הליברליזם כשלעצמו איננו יכול להצדיק הגבלת חברות . מסיבה זו פונות מדינות אל עיקרון הצדקה לאומי , וטוענות כי התיחום שלהן איננו שרירותי אלא מבוסס על קירבה המצדיקה העדפה של חברים על פני לא חברים . על פי תפיסה זו , הלאום לא רק מתחם קהילות אלא גם מצמיח יחסי סולידריות , סולידריות שמצדיקה העדפה . סולידריות , אם כן , אינה תוצר לוואי של החברות אלא מרכיב מכונן שלה , המצדיק את ההעדפה הנעשית בשמה . ללא סולידריות בין אזרחים , אין סיבה להבחנה בין אזרחים לזרים . אך האם הלאומיות היא אכן עיקרון שיש בו כדי להצדיק את הגבלת החלוקה לקבוצה מסוימת , או שהסולידריות אינה אלא רציונליזציה , מנגנון שנוצר לאחר מעשה כדי לתת לגיטימציה למשוא פנים ? האין היא פשוט אתוס חברתי שנועד להצדיק את ההעדפה שאנו מעדיפים ( מסיבות אחרות ) את הדומים לנו או את הקרובים לנו ? אפשר לטעון כי הסולידריות איננה מרכיב מכונן של החברות אלא מסווה לפעולה האמיתית הנעשית בשמה . ביקורת זו טוענת כי העדפתנו זה את זה נובעת מסיבות אחרות , תועלתניות בעיקרן . סולידריות אינה אלא מנגנון מלאכותי המשמש למניפולציה של האז...  אל הספר