18 20 השנים הראשונות אני שייך לדור שהיה בר מצווה במלחמת ששת הימים . אז , ב , 1968 נוצר פתאום זיווג מפעים בין האנרגיות התוססות של מיצי ההתבגרות שלנו לבין הגיאות שאחזה במדינה כולה : מעשה הכיבוש , החדירה הבוטחת אל אדמות האוייב , הכנעתו הנחרצת , פריצת הטאבו של קו הגבול , השיטוט זחוח הדעת בסימטאות הצרות של הערים האסורות עד אז , והריחות , והנוף הראשוני , ואותה פעימה אירוטית החבויה בכל מפגש ראשון בין כובש לנכבשו - אה , איזו התפרצות חושנית של כל הדחיסות המגורה שהיתה בנו ! ובגדול ! עם כל המדינה ! היינו בני 13 והתבגרנו בטקס חניכות קולקטיווי יחד עם המבוגרים . מאוויים וחרדות התפרצו אל אור השמש והיו בני מישוש . רק חודש קודם לכן , במאי , 67 צפינו במצעד הצבאי של צה"ל ברחובות ירושלים : בגלל הסכם שביתת הנשק עם ירדן אסור היה להכניס שריון ומטוסים לירושלים , ועל כן הסתפקו נציגי החילות בהנפת דמויות קרטון גזורות של מטוסים וטנקים . איזה תחליף דל ! אחר כך קרה הכל . ו 20 שנה קורה הכל , וכאילו כלום אינו קורה . לפני שבע שנים הרגשתי שאני מוכרח לכתוב דבר מה על הכיבוש . לא הבנתי איך עם שלם , עם נאור לכל הדיעות , ...
אל הספר