ג . שורשי הזהות הלאומית כבר במאמרו הראשון אבחן אחד העם את מצבו הפנימי של העם היהודי כאובדן ניווני של "חפץ הקיום" הלאומי הטבעי , אובדן שנגרם על ידי נסיבות החיים בגלות . תהליך הניוון נמשך לדעתו דורות רבים . בדורות האחרונים החמיר והגיע לשיאו בתופעות ההתפרקות שתוארו לעיל . אבחון זה גרם לספקנות ולדו ערכיות שליוו אותו במילוי שליחותו לאורך כל דרכו . הוא הרגיש שייכות והזדהות מוחלטת עם עמו הסובל " . חפץ הקיום" הלאומי בער כאש בעצמותיו . מה שראה בעמו בבהירות מאיימת עורר בו דאגה ופחד והוא הרגיש באחריות המוטלת עליו להתריע ולהורות דרך . אבל נראה לו שרוב העם השלים עם מצבו ונגרף בתהליכי ההתפרקות . כל יחיד נס על נפשו וכל קבוצה ומפלגה גוננה על האינטרסים הצרים שלה בלי להתחשב באחרים או באינטרס הכלל . אחד העם התאמץ לראות את טובת כלל ישראל , אבל אזהרותיו ועצותיו התקבלו על דעת יחידים מעטים ועוררו את התנגדות הרבים ובייחוד את הממסדים . אחד העם לא התפלא על כך כאשר תקף במכוון את "הציונות המעשית" של ליליינבלום ואת "הציונות המדינית" של הרצל . אולם אותה תוצאה השיג כאשר בא "להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם , ...
אל הספר