ב . משה הס : סוציאליזם הומניסטי ממקורות היהדות בחקר התנועות המודרניות ביהדות נחשב משה הס ( 1875-1812 ) למניח יסודות הפילוסופיה של הלאומיות היהודית ולמניח יסודות הסוציאליזם היהודי . מן הפרקים הקודמים למדנו שהוא לא היה ראשון הפילוסופים שהציעו ליהדות הגדרה לאומית . הוא עצמו הצביע על שפינוזה כרבו , ותלמידי שפינוזה בתנועת ההשכלה במזרח אירופה קדמו לו ביישום אקטואלי של הגדרה זו ; הוא הדין בסוציאליזם שהתחיל לעשות נפשות בין צעירים יהודים במזרח אירופה בלי קשר להס , ולבסוף גם בטענה ששחרור הלאומים במערב מאפשר ואפילו מחייב את שיבת היהודים למולדתם כדי לחיות כלאום עצמאי קדמו לו שני רבנים וכמה אנשי מעשה מן האורתודוקסיה החרדית . על הסתייגויות אלה יש להוסיף שמשה הם אמנם התאמץ לכתוב חיבורים פילוסופיים שיטתיים אולם הוא נשאר בתחום זה חובב גרידא , והכתיבה השיטתית המקצועית לא עלתה בידו . קשה לקבוע מה הכשילו : העדר כשרון ? התגברות הרגש והדמיון על הניתוח המתודי ? נטיות של אוטודידקט , המחפה על העדר חינוך מסודר וממושמע בתוכנות מקוריות ובהיתפסות נחפזת לרעיונות חדשים שצדו את תשומת לבו ? אולם למרות כל אלה היה הספר ...
אל הספר