העם , על רקע החילוניות הא תיאיסטית של שניהם . אך דווקא משום שאחד העם הוסיף להחזיק ברעיון הלאומיות הרוחנית של עם ישראל בגירסה חילונית והציע בהתאם תפישה לא דתית עקבית של הלאומיות הרוחנית , היה העימות של פינס עם אחד העם סביב שאלת החינוך היהודי הלאומי בארץ ישראל קיצוני ובלתי מתפשר . מ"לאומיות רוחנית" ל"לאומיות טבעית" חילונית — הקצנת המחלוקת במשנת משה ליב ליליינבלום הדיון בהתפתחות הגותם של סמולנסקין ופינס אל כיוון המפגש בין השכלה , לאומיות ודת כבר הראה שהחתירה לאחדות התנהלה בתוך המחלוקת שהתעצמה והלכה . הקצוות לא התקרבו זה לזה . אדרבה . העמדות הקיצוניות משני הצדדים הקצינו עוד יותר והחד ממדיות שאפיינה אותן קיבלה ביטוי יותר עקבי . בעלי הפלוגתה רצו להוכיח בדרך ההקצנה את צדקתם הבלעדית , להדוף מעליהם את הביקורת ובעיקר להתגבר על התסכול שבאי הצלחתן להנהיג את העם אל מטרותיהן . על פי הגיונה של קיצוניות למדו שאם יקצינו יותר את עמדותיהם יתאימו את פעולתם יותר אל המציאות , שקודם אולי לא בחנוה במידת העקביות הנדרשת . אך ראוי לתת את הדעת לכך שהחרפת המאבק התוקפני בין התנועות החרדיות לתנועות הרפורמה וההשכלה ה...
אל הספר