פרק שישי התורה והעם - היהדות "החיובית היסטורית" לאזן בין התיקונים המיידיים וההכרחיים לבין שמירת אחדות הציבור היהודי נדרשה לדעתו הכרעה בכיוון העדיפות העליונה . וזאת מנקודת ראותו של יהודי מאמין שהזדהה עם זאת כלאומן גרמני וכהומניסט הדוגל בערכי הקדמה הליברליים ועל כן הוא דורש למצוא את כל המרכיבים הללו ביהדותו . גייגר ויתר מראש על אחדות העם בכל תפוצותיו . הגרמנים היו בעיניו בני עמו . הוא לא הכחיש שהיהדות היתה בראשיתה דת עממית ולא כנסייתית . להיפר , הוא ראה בכך את מקור יתרונה של היהדות על הנצרות , אבל כל זה היה שייך לדעתו לעבר הרחוק . מאז היציאה לגלות השתייכו היהודים לעמים שבתוכם התיישבו , ומצב זה קיבל אישור החלטי על ידי האמנציפציה . לכן קבע שאין ליהודים שהם אזרחי מדינות שונות "ערבות הדדית" של בני עם אחד , כשם שלנוצרים אזרחי מדינות שונות אין "ערבות הדדית" כזאת . יתר על כן , כאשר התבררה לו מידת ההתנגדות הקנאית של המנהיגות החרדית לרפורמה ויתר גם על אחדות הקהילות והעדיף פירוד . לעומת זאת לא רצה לוותר על מחויבות של מאמין כן ליסודות העצמיים של הדת היהודית ולרציפות ההיסטוריה הקושרת אותה למקורותיה ...
אל הספר