ההווה הישראלי שוב לא יחזור השיר הגדול אך לנו רב האושר בקיים : שכשוך אבני החוף בחול תחת הגל השב לימ ויליאם באטלר ייטס " , המאה התשע עשרה ואחריה" ... אז היה לנו עתיד יותר גדול מן ההווה , והיום יש לנו רק הווה גדול אין קץ . ומי עור מדבר כאן על עתיד ? חוץ מן השלום , כמובן ס . יזהר ' ההווה , שלא כעבר , הוא חמקמק . אי אפשר לספר אותו , לקבע אותו , לתת לו שם , לחלק אותו לתקופות , לחפש את מקורו , לעקוב אחר עלילותיו . גם אי אפשר להפריד אותו מהעבר או מהעתיד , כי הוא הגבול הדק , המעבר עצמו בין עתיד לעבר . ההווה הוא מילה אחת להכרה בכך שהזמן עובר , הרגע חולף , החיים נמשכים . עם זאת , זרימת ההווה העירומה מולבשת על ידינו במושגים מכניים יותר , שעוניים . אנחנו מחלקים את ההמשכיות לקטעים . כך אפשר לקרוא את הפסוק הידוע של הראקליטוס , הקובע כי אי אפשר לדרוך באותו נהר פעמיים . בדרך כלל הדגש בהבנת הפסוק הוא על הנהר הזורם ומתחלף בלי הרף , על אי ההישנות שלו , על אי ההישנות שלנו . אבל הפעמיים לא בא , בעצם , מהנהר , אלא מהדריכה בנהר . אפשר , על כן , להבין את הפסוק כאומר שאי אפשר להיהפך לנהר כי אנחנו דורכים בו , כל...
אל הספר