על המקום - אנתרופולוגיה ישראלית ההוויה הישראלית היא הוויה חדשה ונסיונית . הישראליות באה מן הציונות שבתשתיתה מצוי רעיון שיבת העם היהודי למקומו . ישראל היא מקום יהודי . הביטוי "יהודי" באפיון של המקום מעורר אי נחת ומחריד מרבצה את הישראליות , שאמורה היתה כבר לתפוס מקומה של היהדות אשר ממנה נבעה מלכתחילה הזיקה לארץ ישראל . ישראליות מתפרשת לעתים קרובות במקומיות - כהצלחה ליצור מקום שיושביו הם ילידיו , להם זהות מקומית מלאה , משוחררת מהאלטרנטיבה הקולקטיבית של גלות . ואולם מקומיות היא יותר בבחינת מושא השאיפה ומוקד הפרובלמטיות של הישראליות . בפועל , המקום עדיין אינו במקום . עדיין אנחנו עסוקים במציאת מקומנו . המילה "עדיין" יכולה לרמז שזה עניין של זמן . ייתכן , עם זאת , שהעניין עמוק יותר , וכי הטלטול שבינינו לבין מקומנו לא בהכרח יחלוף לאחר כמה דורות בארץ . בחוויה הישראלית אין זהות מלאה , מובנת מאליה , בין הישראלי לארצו . מתחת ל"מזרני" המקום תקוע לנו איזה קוץ המסרב לתת מנוחה , ושולל מאתנו ביטחון ( אונטולוגי ) במקום ובעצמנו כבני המקום . מצד אחד , המקום הוא הארץ , וכל מקום אחר הוא "מקום אחר . " מצד אחר...
אל הספר