פרק ארבעה עשר : אחרית דבר - מדרש החג פר זה על לוח השנה היהודי , שבתותיו , חגיו ומועדיו מצטרף , כפי שכבר נאמר בהקדמה , למדף ארוך בארון הספרים היהודי . הרבה מאוד נכתב על נושא זה ומנקודות ראות שונות . בספרות היהודית הקדומה נדון החג במסגרת תורנית שיסודה השיטתי הוא ההלכה . כלומר , דנו בחגים מצד ההלכות הקובעות דפוסי עשיה . השבת והמועדים תופסים מקום רב בסדר החיים המונחה על ידי מצוות . טבעי איפוא , שהקדישו להם פרקים שלמים . ההארה העיונית על משמעות המצוות הללו נתלוותה אל הדיון ההלכתי אם בסיפורים הנוגעים לרקע של החג ואם במדרשים - מפרשים העוסקים בלקח מסוים שאפשר להוציא ממצוה מסוימת , מכתוב מסוים או מסיפור מסוים הנוגעים לחג . אפשר לצרף את הסיפורים ואת המדרשים לציור תשבץ ססגוני , אולם במקורות עצמם אין נסיון של הסתכלות עיונית שיטתית במשמעות הכוללת של מצוות השבת והמועדים . אפילו בימי הבינים , שבהם כבר נוצרה ספרות מחשבה מקצועית ומובחנת מן הספרות ההלכתית במסגרת שיטתית עצמאית , לא נמצא דיון שיטתי בחגים כנושא נבדל . הוגי דעות כמו ר' יהודה הלוי והרמב"ם , שנזקקו לדיון עיוני שיטתי בטעמי המצוות , עסקו בחגים ...
אל הספר