פרק חמישי : יום הכיפורים - וידוי , כפרה ותשובה ום הכיפורים כפי שנתגבש במסורת שאחרי חורבן הבית נתיחד לתשובה . זהו סדר המעשים : בראש השנה בני אדם נידונים לפני המקום , אבל דינם לא נחרץ סופית . אימת הדין התלויה מעליהם מן הראוי שתעורר אותם להתחרט על מעשיהם הרעים , לכפר עליהם , לחזור בתשובה , ושערי תשובה אינם ננעלים . אם ישוב אדם מחטאיו בלב שלם יכול שיתכפרו וישתנה דינו לטובה . יום הכיפורים , הבא בעשור לחודש , אחרי ראש השנה , מיוחד לכפרה ולתשובה . על פי התורה זהו היום המיועד לכפר על חטאי העדה כולה ומנהיגיה . אבל העדה היא אחדות היחידים הערבים זה לזה גם מבחינת מעמדם הרוחני והמוסרי . חטאי היחידים נזקפים לחשבון העדה כולה . ועל כן נתוספו על הכפרה הציבורית כפרת חטאי היחידים המתיצבים עם העדה ובתוכה לפני כסא המשפט והרחמים , מבקשים מחילה זה מזה ואחר כך מבקשים מחילת קונם . הרעיון שצריך לברר בקשר עם יום הכיפורים הוא איפוא רעיון התשובה . אבל כאן נתקלים אנו בפסיחה על סעיפי שני מושגים שהקשר ביניהם איננו ברור ביותר בהסתכלות ראשונה ; כפרה ותשובה . היום נקרא , על פי התורה , יום הכיפורים , וענינו תשובה . כלום...
אל הספר