פרק שישי רוח התפילה היהודית בפרקים הקודמים עסקתי בגישות בנות זמננו לתפישת האדם ב"ברית" ובעיקר בהתמקדויותיהן ברוח היצירה והפעילות שברעיון המצווה ובחירות העיונית בה דרשו חכמים את לשון המקרא . אולם כרי שתורת האדם שאנו מציעים תשקף כראוי את העושר והמורכבות שבחיים הדתיים , אין היא יכולה להתעלם מממד עיקרי נוסף שבחיי האמונה - התפילה . התפילה המרכזית במסורת היהודית היא תפילת ה"עמידה" ( תפילת שמונה עשרה , ( המורכבת משלוש ברכות של שבח , שלוש עשרה - של בקשה , ושלוש - של הווץה . הגמרא ( ברכות , ל"ד ע " א ) רואה במבנה זה השתקפות של הדרך בה היה פונה משרת עניו אל אדוניו . על פי חז"ל , אין זה נאה לפתוח מיד בשטיחת צרכים . תחילה מציע המשרת דברי שבח לאדון , ורק אחר כך מבקש על צרכיו שלו . לאחר שפירש צרכים אלו , מסיים המשרת ברברי תודה . אולם הכוח המניע היסודי בפנייה אל האדון אינו אלא הצורך והתלות . השבח וההוךןה אינם אלא אמצעים שנועדו להקנות לבקשה לבוש אסתטי הולם . לבני אדם ישנם צרכים , והעם היהודי - בטרם יגיעו ימות המשיח - הוא עם בעל צרכים . בסידור התפילה היומיומית משתקפת התחושה של גלות ונדודים , ושל כיסופ...
אל הספר