החברה הערבית בארץ־ישראל ב־1947

בין שתי אוכלוסיות , שהיו מעורבות מאוד מבחינה גיאוגרפית . בערים כמו ירושלים וחיפה , היו שכונות מעורבות יהודיות ערביות בצד שכונות נפרדות . באזורים הכפריים ולאורך כל הכבישים כמעט ישבו סמוכים זה לזה כפרים ערביים ויהודיים , כך שכל צד היה מסוגל בנקל של לנתק את הריכוזים העירוניים או הכפריים ואת המוצבים השני ולהטיל עליהם מצור . בחודשים ינ ^ אר עד 5 רס 1948 קיבלו ערביי ארץ ישראל תגבורת בדמות גדודי מתנדבים מארצות ערב השכנות ; היהודים , לעומתם , נהנו מתמיכה כספית ומדינית , וכן הגיע קומץ מתנדבים מן הגולה . מבחינה צבאית ומנהלית נהנה הישוב היהודי מלכתחילה מעליונות מובהקת על הערבים . בדצמבר - 1947 ינואר 1948 היתה נקוטה בידי היהודים מדיניות של "הבלגה , " ובכל זאת הצליחו להשיג מצב של מעין "תיקו" בשדה הקרב . אלא שבפברואר מרס ספגו היהודים מפלות מכאיבות אחדות בקרב על התחבורה בכבישים , ובאפריל מאי עברה ה"הגנה" - הכוח הצבאי המחתרתי העיקרי של הישוב למתקפה , תוך ניצול עליונותה הצבאית והארגונית . המעבר להתקפה הונע על ידי החשש מפני חנק לוגיסטי , וכן בשל הפינוי הבריטי הממשמש ובא , והפלישה של צבאות ערב הצפויה ב...  אל הספר
עם עובד