אחד העם : הפוליטיקה של סובלימציה קשה למצוא עוד מנהיג ציוני שזכה לאחרונה לפרץ עז של התעניינות כאחד העם . בפתיחה לספרו , משווה זיפרשטיין בין שפע הביוגרפיות שלהן זכה יריבו הגדול של אחד העם , הרצל , לבין מספרן הקטן של אלה שלהן זכה גיבורו ומתנחם בכך , שמחבר הביוגרפיה העדכנית על הרצל , פאבל , הקדיש את ספרו לתלמידיו של אחד העם . אירוניה היסטוריוגרפית מחודדת זו משמשת פיצוי , כביכול , על כך שכנושא לביוגרפיה היה לו , להרצל , הרבה יותר מה להציע מאשר לאחד העם : נקל לכתוב ביוגרפיה על אישיות שהיתר גדולה מן החיים , גיבור פעולה , שהפך לאגדה כבר בחייו , שגם עסק בעניינים שברוח , שהיומנים שכתב הם מן החושפניים ביותר בתולדות ישראל , שאפילו תמונתו מקרינה גדולה וחידה , מאשר על אדם שלא נזקפו לזכותו שום פריצות דרך או חידושים מרעישים ; שכוחו היה יותר בסתירה מאשר בבניין , שמקומו בהיסטוריה לא נכבש מכוחן של עלילות גבורה ושהדברים שכתב על עצמו הם מלאכת מחשבת של עמעום וטשטוש . תמונתו מציגה אברך משי " , משכיל" יהודי טיפוסי , ועיר בורגני נוקדן וקפדן , מלא הכרת ערך עצמו , שאיננו חדל לחשוב על הרושם שהוא מותיר בצופים בו ....
אל הספר