פרק חמישה עשר א . ד . גורדון : עבודה וגאולה דרך הגותו של אהרן דוד גורדון אנו מגיעים אל אחת הדמויות המופלאות של העלייה השנייה ואל ההוגה הציוני המשמעותי הראשון שמחשבתו ומפעלו נצרפו בכור ההיתוך של המיפגש עם המציאות הארץ ישראלית עצמה . אם היה גורדון גדול ההוגים של העלייה השנייה , הרי היה מהרבה בחינות חריג בתקופתו . הוא עלה ארצה ב 1904 בהיותו בן , 47 שעה שרובם של חלוצי העלייה השנייה היו לעתים בני פחות ממחצית שנותיו . לעלייתו לא קדמה פעילות מפלגתית , כמו זו שאפיינה את חלוצי "פועלי ציון ; " קדמו לה חיים מלאים ועשירים של מנהל אחוזה שהיתה שייכת לקרוב משפחה ; ואביו , שהיה מקורב למשפחת הבאתן גינזבורג , הפטרון המובהק של שכבת המשכילים היהודית ברוסיה של שלהי המאה הקודמת , ניהל בעצמו משק חקלאי בדרום רוסיה שהיה שייך לבארון . עלייתו של גורדון , בגיל העמידה , ארצה , כרוכה היתה בסיבוכים כספיים ומשפחתיים שחייבוהו לחפש לעצמו דרך חדשה בחייו , ואז החליט לעלות לארץ ישראל ולהתמסר לעבודת כפיים במשק חקלאי . רק לאחר שנים הצליח להעלות את משפחתו , וכל אותה עת עמד על כך שהוא עצמו יעבוד עבודת כפייםתחילה בפתח תקווה ...
אל הספר