פרק עשירי הרצל : הפריצה אל דעת הקהל על הרצל נכתב יותר מאשר על כל מנהיג והוגה ציוני אחר . בזמנו ולאחר פטירתו נקשרו אגדות רבות לראשו , ואין ספק כי דמותו עצמה הפכה לאחת העוצמות של התנועה הציונית . אין בכוונת דיוננו המצומצם כאן להוסיף לדימוי זד , או לגרוע ממנו . מבקשים היינו להגביל את עצמנו תחילה לשאלה אחת שתמיהה בצדה . מהרבה בחינות , מי שיעיין בכתביו של הרצל , במדינת היהודים , באלמנוילנר או ביומניו , ימצא בהם שפע של רעיונות על מצוקת היהודים ועל פתרונה . אד מעטים מרעיונות אלה יש בהם חידוש או מקוריות . לניתוחו של הרצל על סיבות האנטישמיות בדור שלאחר האמנציפציה קדמו ניתוחיהם , החריפים לעתים לא פחות , של הס , ליליינבלום ופינסקר ; רעיונותיו של הרצלשלא את כולם עלה בידו לבצע הלכה למעשה גם לאחר כינוס הקונגרס הציוני הראשון-בדבר הקמת מוסדות לאומיים יהודיים לארגונה ולמימונה של ההתיישבות בארץ , קדמו להם רעיונות דומים עוד מימי קלישר , סמולנסקין ו"חיבת ציון . " האחרונה אף יצרה , לראשונה , תנועה שהקיפה שכבות לא מבוטלות ושימשה לא במעט תשתית ארגונית לכינוס הקונגרס הציוני הראשון ; ובארץ ישראל כבר הוקמו לפני...
אל הספר