טו. המצב החוקי באגן הירדן־ירמוך

טו . המצב החוקי באגן הירדן ירמוך בין מדינות האגן אין שום הסכם על ניצול משותף של כל אגן הירדן ירמוך , אך יש הסכמים בין כמה מן המדינות , מלאים או חלקיים , לניצול חלקים ממנו . ההסכם הראשון הוא האמנה שחתמו בריטניה וצרפת בשנת , 1920 ובה נקבע שיש למנות ועדה משותפת שתבדוק את צורכי החקלאות והחשמל באגן הירדן ויובליו ותקבע את חלוקת המים לשביעות רצונם של תושבי הארצות שבשליטת שתי המעצמות . בשנת 1922 חתמו בריטניה וצרפת על הסכם נוסף , שבו נקבע שזכותם של תושבי לבנון וסוריה לשוט ולדוג באגם החולה , באגם הכנרת ובנהר הירדן אינה נופלת מזו של תושבי ארץ ישראל ( פלשתינה ) . ( Saliba , 1968 : 60 ) בשנת 1953 חתמו סוריה וירדן על הסכם לניצול משותף של מי הירמוך , המבוסס על תוכנית בונגר , שבמרכזה עמדה בניית סכר באתר מאקארין . בהסכם נקבע שסוריה תקבל 75 אחוזים מהחשמל שיפיקו הסכרים שייבנו על הירמוך , וירדן תקבל את כל המים , מלבד אלו שסוריה זקוקה להם ( נמרוד ; 35 : 1966 , . ( Saliba , l 968 : 37 ; Stevens , 1965 : 37 תוכנית זו לא יצאה אל הפועל , וכל מדינה הקימה מפעלי פיתוח משלה . בספטמבר 1987 חתמו שתי המדינות על הסכם ...  אל הספר