פרק רביעי : תפישת - היהדות של משה הס א ) הערות מקדימות משה הס תופס בדיון הזה מקום מיוהד במינו , באשר הוא היחיד מבין ארב - עת ההוגים - שאנו בוחנים בספרנו את יחסם אל היהדות - שהשקפתו מוליכה אותו למסקנה חד - משמעית בדבר הפתרון הציוני של השאלה היהודית . אף - על - פי שהגיע אל השקפותיו הסוציאליסטיות ואל חזונו הציוני מן ההגות הפילוסופית , ולא נטש עד סוף ימיו את עיוניו הפילוסופיים והמדעיים , שליוו את פעילותו בתנועה הסוציאליסטית הבינלאומית ובציבוריות היהודית , הרי אין הוא פילוסוף כמו שפינווה , מנדלסון או סארטר . ב ו ב ר , שנימנה על מעריצי הס בזמננו , כבר העיר על כך במבוא שהקדים לכתביו הציוניים של הס , כי הוא " לא היה איש המחשבה המדוייקת ; מחשבתו לא היתה פרי חקירה מדעית מקיפה ומדוקדקת , אעפ " י שקנה דעת הרבה מתוך הסתכלות עצמאית בחיים ובהסטוריה . " loa אין הוא מקפיד על משמעותם של המושגים , שהוא משתמש בהם בכתביו , והיא משתנה מפקידה לפקידה ; הוא נגרר הרבה אחרי ביטויים רגשיים , ולפרקים נבואיים , ומזלזל לא - אחת בנביעה ההגיונית של טענותיו . ההפסד הזה בחוסר שיטתיות פילוסופית יוצא אמנם בשכר חיזתה ורעננ...
אל הספר