אחרית דבר כפי שכבר הזכרתי בהקדמה, מחקר זה היה מעין מסע אישי שלי אל תוך זהותי. המסע אמנם תם אבל בהחלט לא נשלם. במשך הזמן חלק מהשאלות שעלו קיבלו מענה, אבל במקומן צצו ועלו שאלות אחרות, רבות יותר ולא פחות מורכבות וקשות. אם היו מספר תוכנות שהניחו את דעתי, עלו וצפו סוגיות אחרות שטורדות את מנוחתי ולא נותנות לי מנוח, עד כדי כך שלפעמים אני כופר בעיקר, כופר בתבונה ובדעת ובחיפוש האמת. מתוך הבלבול בו אני שרוי, אנסה לשתף אתכם במספר מחשבות שהתגבשו אצלי על עצם היותי חלק מהעדה הדרוזית במדינה היהודית. מאז עמדתי על דעתי הרגשתי אי נוחות לגבי הקשר הדרוזי- יהודי. בשלב די מוקדם הבנתי שהעסקה שנעשתה בין שני הצדדים איננה כשרה, אם לא לומר מסריחה. הבנתי שהכוח הציוני-יהודי הדומיננטי והחזק עשה בנו הדרוזים מניפולציה, שכל כולה לטובת המפעל הציוני והמדינה היהודית. אבל בעקבות המחקר וכאשר ירדתי לעומקם של הדברים, הבנתי שתופעה זאת אינה ייחודית לנו, וכי לתופעות נוספות מסוגה יש שמות והגדרות שעזרו לי במעט לסדר את מחשבותי. הבנתי שהתנועה הציונית התנהלה באזור כתנועה קולוניאלית, ובדרכה לכיבוש הקרקע והאחזות בשטח התייחסה לאוכלוסיי...
אל הספר