להמיר את דתי, לא הולך להיות משהו אחר מלבד דרוזי." גם הסטודנט הדתי היחיד מבין המרואיינים לא סייע בעניין זה. הוא נמנע במתכוון מלדבר על הדת ותכניה, ביודעו שהדת סודית ואסור להפיץ אותה, ומתוך ידיעה שהדברים לא יישארו בינינו אלא יתפרסמו ברבים. בעבר, הלבוש היה פותר חלק מהגדרת הזהות, משום שלדרוזים יש לבוש מסורתי שמייחד אותם. ואילו כיום הצעירים והצעירות אינם לובשים את הלבוש המסורתי הדרוזי, לכן גם מבחינה חיצונית הם נראים כשאר האנשים בסביבתם. "עכשיו אנחנו לא כמו בעבר, בעבר היה אפשר להבחין בין הבת הדרוזית והבת המוסלמית והנוצרית על פי הלבוש. היום כשאני הולכת ברחוב, אף אחד לא יודע שאני דרוזית" )סאהרה.( על כן הדרוזיות נשארה בלב פנימה, משהו המשוקע באמונה ובהרגשה, ומהווה חלק מהזהות וממבנה האישיות. משהו שגדלים עליו והוא נעשה לחלק אינטגרלי מהאדם והופך את הדרוזים לדרוזים: "אנחנו גדלנו על זה. מאז שהיינו קטנים גדלנו על הדת ועל קדושת הדת. משהו בתת מודע, משהו שנמצא פנימה, אתה משתייך לספר הסודי, לספר הקדוש שלנו, אפילו אם אתה לא יודע עליו שום דבר" )נג'יב.( נראה שככל שלא מכירים את תכני הדת, האמונה הופכת לחזקה יות...
אל הספר