ההנהגה הכוהנית ביהודה והסמכות על חוקי האבות חגי ספר א. מבוא אחד התחומים המשפיעים ביותר ביהדות של ימי בית שני היה התחום החוקתי- המשפטי - שעל-פיו נקבעו סדרי השלטון, הפולחן ואורחות החיים ביהודה, ובקיצור המשטר. שום מקור מתקופה זו אינו מערער על כך שהבסיס למערכת חוקתית-משפטית זו היה חוקת משה )התורה.( אך נדמה לי שלא נחטא לאמת אם נאמר, שאין גם תחום שבו רבו המחלוקות כמו על-פירושה של התורה,1 ועל קביעת ההלכות שעל-פיהן נקבע המשטר ביהודה. תחום זה מכונה במקורות "התורה שבעל פה," "החוקים והמנהגים" "וחוקי האבות." לצורך מכנה משותף בדיון זה נכנה אותו "חוקי האבות," כינוי שהיה מקובל בעיקר בספרות היוונית או בספרות שכוונה לקהל קוראי יוונית. החשיבות שהייתה לחוקי האבות הופכת למרכזית גם את השאלה מי היה הגוף שבידיו ניתנה הסמכות לקבוע את חוקי האבות על-פי חוקת משה. בדיון במאמר זה אנסה לברר מי היה הגוף הזה בתקופה, שמכיבוש ארץ-ישראל בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפסהנ" ועד התקופה הסלאוקית. גבולות הדיון הללו הם מלאכותיים במידה מסוימת. ספרי עזרא ונחמיה מעידים, שהעיסוק ההלכתי היה חלק חשוב מתפקידי ההנהגה היהודאית בתקופה ...
אל הספר