סיכום אם נדרג את מקורות המים השונים של ירושלים במאה ה 19 לפי חשיבותם , יעמדו בורות המים הפרטיים והציבוריים במקום הראשון ובעדיפות רבה על פני שאר המקורות . אחריהם יבואו מקורות עמק הקדרון במקור מסייע , במיוחד בסוף עונת הקיץ ובשנים יבשות ויבשות למחצה . אמת המים מצטרפת באופן חלקי כמקור מסייע , תחילה בהגדלת כמות המים הציבורית באיזור הר הבית , ובסוף ה תקופה — עם גידול האוכלוסיה ותכיפות שנות הבצורת — בסיוע כללי לתושבי העיר . לבריכות המים נוער רק תפקיר מצומצם ביותר . מצב זה שונה מאד ממה שהיה בתקופות היסטוריות קודמות , עת מילאו בריכות המים ואמות המים תפקיר מרכזי . אפשר להסביר זאת בשוני במעמדה של ירושלים במאה ה 19 לעומת התקופות האחרות , ובמיוחד בהבדל בעניין שהיה לשלטונות המרכזיים של המימשל שתחתיו נמצאה , בפיתוחה . אספקת מים באמצעות מערכת בריבות ואמות מים מחייב שלטון מרכזי חזק ומתקדם שיבנה , ישמור , יפקח ויטפל בהחזקתן ובהפעלתן . בורות מים , לעומת זאת , הם מיתקנים פשוטים , שכל מוסד , משפחה ובעל בית מסוגלים להקים בחצר ביתם מבלי להזדקק לסיוע השלטונות , וללא צורך בהשקעות גדולות . בירושלים של המאה ה ...
אל הספר