המסחר בראשית המאה היה גם מצב המסחר בעיר עלוב . טרנר ( 1815 ) מציין , כי תנועת המסחר מהעיר ואליה מצומצמת מאד ; עיקרו ייבוא חיטה משכם ומבפרי השומרון וקצת ייצוא סבון לסביבה . טובלר ( 1846 ) מדגיש , בי מיקומה של ירושלים אינו נוח לפעילות מסחרית . הדרך בין מצרים ( קהיר ) לדמשק עוברת ברמלה , מרחק של שעות נסיעה מירושלים , ולכן ירושלים אינה נהנית מהמסחר העובר בדרך זו . ממצרים מביאים לירושלים רק צמר , ולוקחים ממנה בעיקר תשמישי קדושה כגון צלבים , תמונות קדושות ' , אבני משה' ( אבני ביטומן מאזור נבי מוסא , ( וכן רהיטים מעץ זית וסבון מתוצרת ירושלים . המסחר במזכרות , שבהן מעוניינים הצליינים , הוא בהקף נרחב למדי ; נערכות גם קניות בסיטונות על ידי סוכנים אירופים , המוכרים את הפריטים באירופה . המצב אף הגיע עד לידי כך , שסוחרים מוונציה הביאו לירושלים וליפו מזכרות בתקווה שהצליינים מאירופה יקנו אותן . גם נוימן עומד על כך שירושלים מנותקת מדרך הסחר הראשית העוברת ברמלה , וכי הדבר גורם למסחר בעיר קשיים ניכרים . מוצרי הייצוא מוגבלים למזכרות , מחרוזות תפילה , צלבים וכדומה , שאותם מייצרים מעץ זית או מגלעיני תמרים ...
אל הספר