פרק י : הנביאים מתפרקים מנשקם בשנת 1977 התנגד הרוב המכריע של חברי ד"ש לכניסה לקואליציה - בעיקר חברי "שינוי , " אך גם כמה מנציגי קבוצתו של מאיר עמית , ואחרים שלא היו מסופחים לקבוצה מסוימת במפלגה . בתוך זמן קצר החריף האנטגוניזם האישי את המחלוקות האידיאולוגיות , והחריף התסכול לנוכח חוסר היכולת של ד"ש להשפיע על מדיניות הממשלה . יתרה מכך , למרכיביה השונים של ד"ש לא היה עבר משותף לפני המיזוג שלהם לקראת בחירות , 1977 ורבים מהמתנגדים להצטרפות לממשלה חדלו , כעבור זמן קצר , לקבל את מנהיגותו של יגאל ידין , ואף החלו לפעול נגדו . ב 1978 פרשה תנועת "שינוי" מד"ש , ובכך צמצמה את סיעת ד"ש בכנסת מ 15 ל 10 חברים . לא היה זה הפילוג האחרון בתנועה , ועד 1980 מנתה הסיעה בכנסת רק את יגאל ידין ו 3 חברים , ושני חברי ממשלה בלבד - ישראל כץ , שלא היה חבר כנסת , וידין . בסוף 1980 הודיע ידין כי הוא נוטש את הפוליטיקה . כתוצאה מכך , בתפקידו כראש ועדת השרים לענייני חברה ורווחה היה בבחינת ברווז צולע , והוא לא היה יכול עוד לגבש מדיניות חברתית כוללת , כפי שקיווה לעשות לפני תחילת הדיונים על התקציב באותה שנה . מותה הצפו...
אל הספר