פרק עשרים ושבעה בבוקר , בחוף תל - אביב חשב יוסי : עשינו משהו . כארבע מאות אלף פליטים חצו את היבשת בדרכם לארץ - ישראל , הם הלכו לחופים לחכות להגיע . חלקם הגיע . באונייה'דלין', שהיתה הראשונה ששלח המוסד לעלייה ב'עם תום המלחמה באוגוסט 1945 , היו שלושים וחמישה עולים , בשתי היפאנים', שלמעשה חתמו את סיפור ההעפלה , א2 באו יחד חמישה - עשר אלף מאתיים שלושים ושישה מעפילים . ריקנות ליוותה אותו בדרכו הביתה . הוא הרגיש כמי שחוזר משדה - קרב . הוא הוביל בפאנים שתי ערים , ועתה ציפה לו שדה - קרב מסוג אחר . בארץ השתוללה מלחמה . התנגשויות - דמים . על חוף תל - אביב , ליד החמקה של אמיל המציל שהובילה אותו לפיצוץ הסירה בנמל יפו , הבין שנסגר מעגל , וכי מאותו רגע ואילך מתהילה שארית ימי חייו , מדינת ישראל לא קמה ב - 15 במאי 1948 , היא נולדה כשנה קודם לכן , ב - 18 ביולי 1947 , כאשר האונייה'פרזידנט וורפילד', ששמה הוסב ליאקסודוס', נכנסה לנמל חיפה ומהרמקולים שלה בקעו צלילי'התקווה'; כאשר מעטים האמינו שתקום , כאשר האימפריה הבריטית לחמה מלחמת חורמה נגד יהודים ניצולי שואה ; כאשר תיילי הוד מלכותה התנפלו על נוסעי האונייה ...
אל הספר