פרק _שנים עשר כנסיית הקבר : תולדותיה ומרכיביה הארכיטקטוניים יוסף פטריך מבין כל האתרים הקדושים ( locasancta ) בארץ הקודש ובעיר הקודש , היה 'קבר האדון' ( בלטינית : ; Sepuichrum Domini ביוונית : , ( _Tdcpoi ; _Kupiou הוא גם מקום התחייה , ( 'Avdcnam <;) האתר המקודש ביותר . ביוזמתו של קונסטנטינוס הוסרו המבנים הפגאניים שעמדו במקום , ועל מקום הצליבה והתחייה הוקם מכלול מבנים , ששימש מוקד צליינות ומקום פולחן לעולי רגל מכל רחבי העולם הנוצרי , ממערבה של האימפריה וממזרחה . ניתן היה לשמוע שם בליל של שפות : יוונית ולטינית , ארמית סורית , קופטית וחבשית , ארמנית וגיאורגית . ניתן היה לראות שם מיגוון מלבושים של נזירים ומשרתים בקודש , מאמינים בני לאומים שונים ובני כל השכבות החברתיות . כל אלה שיוו למקום , ולירושלים בכלל , אופי קוסמופוליטי תוסס . אך הליטורגיה שנהגה באתר היתה אחת — הליטורגיה הירושלמית , שבה הודגשה הזיקה בין הטקסים לבין האתרים ההיסטוריים שבהם נערכו : מקום צליבתו וקברו של המשיח . הבסיליקה , שנודעה בשם 'מרטיריוך , נחנכה ברוב פאר , בטקס רב רושם , ב 14 בספטמבר 335 לסה"נ , חג חנוכתה ( Encaenia )...
אל הספר