בתקופה הביזאנטית עלה מאוד מספרם של המקורות הספרותיים הדנים בירושלים . יתירה מזו , רבים מן המקורות אשר שימשו דרך היקש והשלכה בחקר התקופה הרומית שייכים למעשה לתקופה הביזאנטית . דוגמה לכך היא מפת מידבא , אשר חשיבותה לחקר הטופוגראפית של איליה קפיטולינה היא עצומה , אך למעשה היא מתארת את העיר הביזאנטית , במאה הו' לספירה . המקורות מבין ספרי ההיסטוריה הכללית , נוגעים לענייננו בעיקר ספרו של פרוקופיוס מקיסריה , 'על הבניינים , ' העוסק במפעלי הבנייה של הקיסר יוסטיניאנוס , ובראשם בניית כנסיית ה'ניאה . ' יוהנס מלאלס מזכיר את בניית חומת ציון על ידי הקיסרית אודוקיה . עיקר החומר ההיסטורי מרוכז בכתביהם של אבות הכנסייה וכותבי תולדותיה , אוסביוס מקיסריה , שדן בתקופה שלפני נצחון הנצרות , והבאים בעקבותיו : סוקראטס , סוזומנוס , _תיאודורטוס ועוד . חיבורים אלה , הידועים בשם * ראה מפה מפורטת של ירושלים הביזאנטית ואתריה בסוף הכרך . 1 ראה לעיל , צפריר , עמ' 166-115 י פרק זה מתבסס בחלקו על חיבור מוקדם : צפריר , ציון . החיבור העיקרי על ירושלים בתקופה זו הוא עדיין חיבורם הגדול של ונסן ואבל , ירושלים החדשה . וראה גם ...
אל הספר