מבוא ירושלים , עיר קודש ליהודים ונוצרים , משכה אליה מתיישבים מארצות קרובות ורחוקות , לא אחת גם מעבר לתחומי הממלכה הביזאנטית . ירושלים קיבלה אופי קוסמופוליטי מובהק , שהלך והתחזק בשל נוכחותם הקבועה של אלפי עולי רגל , ששהו בעיר במשך תקופות ממושכות , ולעתים אף בחרו לסיים בה את חייהם . הלשון היוונית היתה הלשון המדוברת הראשית , אבל לצדה נשמעו גם סורית , ארמית ועברית , ארמנית , גיאורגית וקופטית . מן המערב באו לכאן דוברי הלטינית . הניסיון לברר את המבנה האתני של אוכלוסיית ירושלים נתקל בקושי מתודולוגי עיקרי : אין לדעת מי הוא תושב קבע בעיר ומי הוא תושב ארעי , עולה רגל השוהה בה שנים אחדות , או לפחות חודשים אחדים . מאחר שענייננו איננו במיון פורמאלי אלא בהבנת החברה הירושלמית ותרבותה , נכון יהיה להתייחס לנוכחות של בני ארץ מסוימת בעיר , אפילו הם מחליפים זה את זה לפרקים , כאל קבוצה אתנית קבועה .
אל הספר