ירושלים עם הכרתו של קונסטנטינוס בנצרות מעטים המקורות , אם יהודיים ואם לא יהודיים , המעלים את מציאותם של יהודים בירושלים בתקופה ארוכה זו . רק בשני פרקי זמן קצרים , בימי יוליאנוס ההלני בשנות השישים למאה הד' ובימי הכיבוש הפרסי בראשית המאה הד , יש לנוכחות היהודית בירושלים משמעות יישובית ופוליטית הן מבחינת העיר עצמה והן מבחינת ההיסטוריה היהודית בכללה . בכל חלקיה האחרים של תקופה זו נאסרה ישיבת יהודים בירושלים , בתוקף צו של הקיסר הדריאנוס לאחר מלחמת בר כוכבא ( לעיל , עמ' . ( 28-26 אפילו ישבו בה יהודים בפרקי זמן שונים , לא היתה לכך משמעות רבה , לא בחיי העיר ולא בחיי העם היהודי . על כל פנים , אין ליישוב יהודי , מלבד בפרקי הזמן שציינו , אלא הדים מעטים בספרות היהודית או הלא יהודית . ירושלים ויישובה נזכרים הרבה בספרות _הלא יהודית , במיוחד בספרות הנוצרית , ואין בה הד לנוכחות יהודית של ממש בעיר , מחוץ לעלייה לרגל . בספרות היהודית של התקופה — במדרש האגדה , בתפילה ובפיוט — נזכרת ירושלים הרבה — אך בבחינת סמל , תקווה , מקום שבו שורה השכינה , עיר שהיתה לבה של היהדות בימי תפארתה של האומה , עיר שאליה פונים...
אל הספר