השפה כל הכתובות הן בלטינית . מן הראוי לשים לב שהדברים אמורים לא רק לגבי כתובות רשמיות , אלא גם לגבי כתובות פרטיות ; ולא רק כתובות פרטיות של חיילים , אלא גם כתובות המתייחסות לאזרחים . מצב זה הוא היפוכו הגמור של מה שהיה מקובל בירושלים שלפני החורבן , בארץ בפרט ובמזרח בכלל . כידוע , שפת הצבא בכל חלקי האימפריה היתה לטינית והדברים מתבטאים באפיגראפיה בפרובינקיות המזרחיות . לשם השוואה , מעניין לבדוק את המימצא מהעיר בצרה , בירת הפרובינקיה ערביה ומיפקדת הלגיון השלישי קירנאיקה . החומר האפיגראפי שנתגלה בבצרה רב הרבה מאשר בירושלים , אבל גם שם מתברר שהכתובות הצבאיות , וגם הכתובות הקשורות לחוגים צבאיים , מנוסחות כולן בלטינית , לפחות עד המאה הג . ' לעומת זאת , בבצרה המשיכה להתגורר אוכלוסייה מקומית . האפיגראפיה מצביעה על הפרדה ברורה בין קבוצות אלו : הכתובות הקשורות לחוגים אזרחיים — כולן , בלי יוצא דופן , ביוונית , אם כי מוצאם של רבים מערב והרבה מהשמות הם שמות שמיים בתעתיק יווני . מעניינת גם ההשוואה עם כתובות מעיר נוספת , היא בעלבק הלי 1 פ 1 ליס ( בעל בק » . ( בעיר זו לא חנה לגיון ; ברם , כמו בירושלים ,...
אל הספר