מעמדה המשפטי־ההלכתי של ירושלים

מעמדה המשפטי ההלכתי של ירושלים שני גורמים קבעו את ייחודה של ירושלים מבחינה משפטית ודתית : א . מעמדה המשפטי בתור נכס לאומי . ב . קדושתה של העיר . ירושלים כרכוש האומה כבר בספרות התנאים ניתן להבחין בתפיסה מיוחדת שפיתחו החכמים לגבי ירושלים , בכך שראו אותה כרכוש האומה וכנכס שלא נתחלק לשבט מסוים מבין השבטים . מעמד זה של העיר נותן את אותותיו ברשימה ארוכה של הלכות שבהן מצטיינת ירושלים לעומת כל שאר ערי ישראל . במשנה ( סוטה ט ב ) אנו מוצאים כי 'אין ירושלים מביאה עגלה ערופה , ' והתלמוד ( בבלי , סוטה מה ע"ב ) מסביר כי הדבר נובע מלשון הפסוק הרלוונטי ו 'כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלהיך נתן לך לרשתה' ( דברים כא א , ( והרי מכל אדמות ארץ ישראל דווקא ירושלים לא ניתנה לירושה , שכן ' ירושלים לא נתחלקה לשבטים . ' רעיון זה , שירושלים לא נמסרה לבעלות פרטית , שימש הצדקה להפקעת העיר ממערכת שלמה של הלכות : בכולן הבינו החכמים שהדבר תלוי בהיות העיר הנידונה בבעלות מסוימת . וכך , למשל , מוציאה התוספתא את ירושלים מכלל דיני 'בן סורר ומורה . ' על בן זה נאמר במקרא ( דברים כא יט ) כי הוריו תופסים אותו ומוציאים אותו 'אל זק...  אל הספר
יד יצחק בן-צבי