העלייה לרגל עד לימי מרד בר כוכבא כבר הזכרנו כי העלייה לרגל לירושלים היתה תופעת קבע במשך כל התקופה למן החורבן וער הכיבוש הערבי , ואף מעבר לתקופה זו . מצויות בידנו גם עדויות בעלות אופי כללי על העלייה לרגל לירושלים בימי מועד : ב'שלש הרגלים בשנה , ' ב'ענתה דישראל סלקין לריגלא' ובכל ימות השנה , 29 וגם עדויות קונקרטיות על עלייתם של חכמים או אנשים רגילים . בימי הבית נודעו לעלייה לרגל משמעויות מוחשיות רבות . העולה לרגל הביא את קורבנותיו , קורבנות חובה או רשות , העלה תרומות ומעשרות כדי לחלקם לכוהנים , ואף מעשר שני , שאסור היה לאוכלו מחוץ לירושלים . יש שהעולה היה מביא עמו מתנה קטנה או גדולה למקדש . הוא בא לצפות בעבודת הקודש ולהשתחוות לפני ה , ' ואף השתתף — ולו גס בצורה פסיבית — בעבודת האלוהים , כגון בהשמעת המענה לברכת הכוהנים ולמזמורו של יום . בימי חג הסוכות היה העולה משתתף בצורה פעילה יותר בעבודות המיוחדות לחג , ואילו בחג הפסח הקריב את קורבן הפסח . בעלייה לרגל בימי הבית היו קשורות פעילויות ציבוריות ודתיות שונות , מעשי בית דין שונים , העתקת ספרים והגהתם על פי הספרים הבדוקים שבמקדש , וכיוצא באלה ...
אל הספר