פרק שביעי / מקומו של העם באחריות על קיום החוק והמשיט א . עם ישראל-עם התורה ההשקפה הטבועה בתורה כולה , על כל חלקיה , היא שהעם כולו הוא שקיבל עליו חוקים ומשפטים , עוד קודם להתנחלותו בארץ שהובטחה לאבותיו . הם ניתנו לו בנדודיו במדבר ( שמי טו ( 25 , ובמעמד התגלות אלוהים לפני העם כולו , בהר סיני ( שם , יט 1 , ואילך . ( הוא נתחייב על קיומם בברית ( שם , יט , ; 8-5 כד . ( 8-3 , הוא הוזהר על שמירתם ( שם , כג 20 , ואילך ; לד 11 , ואילך . ( הורו אותו את ה'תורה' ( שמ' כד '; 12 , דב' יז ( 11-10 , ואת "כל החוקים" ( ויק' י , ( 11 , לימדו אותו את "החוקים והמשפטים" ( דב' ד 1 , ואילך ; ה 1 , ואילך , והשווה עז' ז . ( 10 , האחריות על שמירתם וקיומם הייתה מוטלת עליו , כאחדות קיבוצית , כעם מאוחד . גורלו הלאומי של ישראל , לטוב או לרע , לברכה או לקללה , הותנה בקיומם . ההתניה המופיעה , אם בלשון יחיד קיבוצי ( דב' כח 1 , ואילך , ( ואם בלשון רבים ( ויק' כו , ( 3 , חלה על העם כולו ועל כל פרט שבו . כך נוצרה מלכתחילה זיקה ברורה בין ייעודו של ישראל כעם ה' ובין התורה ; בין ההיסטוריה הלאומית שלו ובין שמירתו על החוקים והמ...
אל הספר