נפש , והועלו בהן דרישות להשוואת תנאי העבודה של החברות לאלו של החברים . גם מצבן של האימהות הראשונות בקיבוצים נידון בוועידות אלה . נשמעו בהן הדי המציאות והדיונים באספות דגניה , כינרת וכפר גלעדי , אך רק כשמספר הילדים גדל וסערות המלחמה עמדו לפני סיום ניתן היה לחפש פתרונות מעשיים , ונערך דיון ציבורי בשאלת הטיפול והחינוך המשותף . בוועידת שרונה ב 1918 השתתפו גם חברים ומנהיגי הקיבוצים , שתרמו לבירור היסוד הרעיוני של החינוך המשותף , ובהם יוסף בוסל מדגניה , יצחק טבנקין , ממנהיגי עין חרוד והקיבוץ המאוחד , וא"ד גורדון , חבר דגניה ומנהיגה הרוחני של החזרה לטבע ולעבודת כפיים בתנועת הפועלים הישראלית מאז ועד היום . מרים ברץ , האם הראשונה בדגניה , העידה על חברה לקיבוץ , בוסל , ש"בוועידת הפועלות כשרונה פיתח את רעיון הדאגה המשותפת לילדים וביססה והעבירה נחלה לציבור כאחד מנכסי התנועה השיתופית ; " ודבורה דיין ( אז מדגניה ) סיכמה : "שום החלטות מסוימות לא נתקבלו , אבל כתוצאה של ועידת שרונה החלו הניסיונות של הטיפול המשותף והחינוך המשותף " . " ועידת הפועלות בשרונה , ב , 1918 הייתה נקודת מפנה בתולדות הקיבוץ , ש...
אל הספר