ראשית החפירה בקיץ של שנת , 1963 כשהתחלנו לחשוף את שקמונה , גילינו שרידים מתקופת שיבת ציון ומימי החשמונאים במרומי הגבעה שעל שפת הים . העבודה מתחה נימים שבנפש והיינו משוקעים בה רובו של יום . לא נתפנינו אפילו לשלוח מבט אל הים - גוף חמים ורוטט , הנושק את מרגלות הגבעה - ולהתבונן במשחק החיזור המופלא שבין גוני הירוק והכחול . משפג במקצת להט צהרי יום , חרקו המריצות האחרונות ורבצו בשורה מול סככת העובדים . עוד שני אתים חבוקים במכוש נצטלצלו אל ערמת הכלים ועקבי נעלים מכורסמות וחרוכות דהרו בחפזה על השביל המוביל אל הכביש . בשעה זו יש שהיתה יורדת לפתע שלווה מוחשית עד כדי מגע ונפרשת סביב בחלל . בצעד כבד מלא חשיבות יוצא השומר הרומני , רחב הזרועות , וסוקר את השטח מעשה בעל בית , בוחן אם לא נשארו בו כלים או כל דבר אחר שפועלים נוהגים להשאיר אחריהם במנוסת החיפזון של גמר יום העבודה , פונה אל עבר השערים , מפשפש במנעולים ובשרשראות , וסבר פניו חמור . רק אז עלתה וגאתה לאות בגוף - מהשמש , מהאבק , מהרוח ומאדי הרקבון של שפת הים . התישבתי על אבן , שהפרידה מחומו של בוקר קשה עליה , ומבטי טס מאף הכרמל , גלש ורפרף על גגו...
אל הספר