פרק ה רטוריקה של מנהיגים ישראלים במצבי שיגרה ובמצבי לחץ ראשי הממשלה של ישראל , מלבד אולי מנחם בגין , לא היו רטוריקנים ולא אמני ניסוח . מרבית הנאומים שנשאו מעל דוכן הכנסת נעדרו מימד אסתטי ואמנותי . במקרים רבים לא התיימרו לעצב השקפת עולם חברתית ופוליטית , והתמקדו בעיקר בצורכי השעה , במענה לסיטואציות נדרשות . יתר על כן , ניסוח הנאומים לא שיקף בדרך כלל מאמצים להשפיע על הציבור באמצעות ריגוש , ואמצעי השכנוע ששולבו בהם , היו לרוב לוגיים או פסוודו לוגיים . יותר משנועדו להניע את הציבור ולגייסו באמצעות ערכים ורעיונות ש"יחדרו" ללבו , נועדו הנאומים לספק מידע מכוון , לזהות מצבים בדרך הנוחה למזהים , להפגין שליטה במצב , לשכך קונפליקטים , להסתיר פגמים וקלקולים שונים , לתרץ , להסיח את הדעת ו"להרדים . " סגנונם של הנאומים הפוליטיים שנבחנו במחקר התאפיין בדרך כלל באחידות לשונית מסוימת , שהתבטאה בערבוב לשון "פשוטה" ולשון " גבוהה . " הבדלי הלשון בין הנאומים השונים לא היו משמעותיים , ובאו לביטוי על ידי תכונות סמנטיות ותחביריות , המתקשרות למשמעות המילים שנבחרו לבניית הנאומים , למשמעות המשפטים שנבנו מהן ולמשמעו...
אל הספר