מבוא מאז הוחל בהגשמת החזון המדיני של הציונית , עוד בטרם הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל , ועד ימינו אלה מתקיימים תהליכי המנהיגות בישראל בצלם של גורמי לחץ . ביטוייו הצבאיים האלימים של הסכסוך בין האומה הערבית וישויותיה לבין מגשימי החזון הציוני , וגם הניסיונות לפתור את הסכסוך בדרכים מדיניות או לייצבו ברמות אלימות נמוכות , יצרו רמות שונות של עוררות בקרב המנהיגים והציבור בישראל , וגרמו למצבי לחץ . ניהול הקונפליקט במצבי לחץ ביטחוניים , שוטפים או יסודיים , בעקבות איומים על קבוצות שונות באוכלוסייה או התגברות חרדות קיימות , אילצו את מנהיגי ישראל לזהות מצבי לחץ מתפתחים , להעניק להם משמעות , ובעיקר להרגיע את הציבור ולהבטיח כי המצב נתון בשליטתם . במקרים שהמנהיגים זיהו מצבי הלחץ - לרוב לאחר שפרצו לתודעת הכלל - ונאלצו להציג מידע על גורמי הלחץ , בלטה נטייתם "להרדים" את הציבור , בין השאר , כדי למנוע הגבלות על התמודדותם עם גורמי הלחץ . במקרים אחדים ראו מנהיגים מחובתם לתרץ פעולות שנויות במחלוקת או שגויות בטענות השווא , שהללו הם מצבי לחץ , וקראו לציבור להתגייס וליטול חלק במאמץ הכללי . ריבוי מצבי ...
אל הספר