ג . סיכום על פי התפיסה המקראית יש משמעות של קדושה לכל ראשית הבאה בתהליך של רבייה בצומח ובחי . ראשית זו מיועדת להיות מתנת גבוה . יש מקרים שניתן לפדות את הראשית מקדושתה , וביניהם פדיוךהבן , המוציא את בכור האם מקדושה לחולין . מלכתחילה הכשירה קדושה זו את הבכורים גם לעבודת מקדש , אלא שמקדושה זו הופקעו ונשארה להם קדושת הראשית בלבד . על פי המקרא הפדיון נעשה בגיל חודש , על ידי מתן חמישה שקלים לכוהן . נראה שהיו באים עם התינוק למקדש , אם היה הדבר אפשרי , ואם לא , היו מביאים את כסף הפדיון למקום המקדש , כנהוג ביחס לשאר מתנות כהונה . כשחז"ל הגדירו את בכור האם , הם פטרו מפדיון זה בני כוהנים ולוויים ובנים של בנות כוהנים ולוויים . כן פטרו מפדיון מקרים שונים של ספק בכור . הקלות היחסית לפטור זה נבעה , כנראה , מכך שלכניסה לתפקיד של " כוהן" או ליציאה מתפקיד זה אין השפעה רבה על המיבנה החברתי בכללו , כשם שיש , למשל , לבכור לנחלה . חובת הפדיון היא חובת האיש ולא חובת האשה , גם כשהאיש לא פדה , למרות שמעמד הבכור מוגדר דרך קו הייחוס של האם . הדבר קשור , כנראה , במעמדה של האשה בחברה פטריארכלית . בתחילת התקופה הת...
אל הספר