א . הלידה במקרא בספרות המקרא נחשבת הלידה בדרך כלל כאירוע מבורך ומשמח . הלידה היא ברכה שנתברכו בה אדם וחוה בגן עדן , סמוך ליצירתם : "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ( בראשית א / כח . ( בדובשה של ברכה זו ניתן עוקץ , בעיקבות חטאם של אדם וחוה . חוה נתקללה : "הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך" ( בראשית ג / טז . ( הווה אומר : הקללה והרוע בעולם אינם חלק מהבריאה הקוסמית , כי הרי כאב הלידה אינו "טבעי , " אלא תוצאה של קללה . עם חלוף הלידה עדיין לא חלפה הסכנה : גם היולדת וגם התינוק מצויים בסכנת מוות עד שבריאותם מתייצבת . נראה שזאת הסיבה להעדר עדויות לשמחות שנערכו סמוך ללידה , ואלה נערכו רק כעבור זמן מסוים אחריה . על פי התפיסה המקראית "אל אישך תשוקתך" הוא חלק מקללת האשה , ורק בגללה אין האנושות פוסקת מרבייה . המתח שבין תשוקה לסכנה הוא העושה את עניין הלידה לדרמטי כל כך . בדברי הנביאים צירי הלידה נעשים למטאפורה למצבי חרדה ולחץ ( ירמיה ר , כד ; כ"ב , כג ; מ"ט , נד ; נ / מג ; תהילים מ"ח , יז ועוד ;( לביטוי של מצוקה , כשהוולד נפטר לאחר הלידה " ) ילדנו רוח" ישעיהו כ"ו , יז י...
אל הספר