אירופה המערבית : אדישות וסכנותיה פיטר מאייר א ב"תור הזהב" שלהן , כפי שנוהגים לכנותו , נתפסו המפלגות של אירופה המערבית כקהילות פוליטיות סגורות פחות או יותר , הנשענות על קהל בוחרים הומוגני במידה סבירה , ולהן מבנה ארגוני חזק ותחושה מגובשת של זהות פוליטית . המצביעים , לפחות ברוב המקרים , נחשבו ל"שייכים" למפלגותיהם ומעשה ההצבעה נתפס לא כתוצאה של בחירה שקולה בין חלופות מתחרות , אלא כביטוי של הזדהות ומחויבות , כפי שציינו זה כבר רוז ומוסאוויר כאשר ניתחו את ההצבעה בבחירות " , הדיבור על רוב המצביעים בבחירות נתונות כ'בוחרים' במפלגה , מוליך שולל לא פחות מן הדיבור על המתפלל ביום א' כאילו הוא 'בוחר' ללכת 1 לכנסייה אנגליקנית דווקא , ולא פרסביטריאנית או בפטיסטית " . זו היתה הפוליטיקה של דמוקרטיה המונית , המאורגנת על ידי מפלגות המוניות , 2 או מוטב " , מפלגות של גיבוש המוני , " ואחת התוצאות מעלייתן של מפלגות כאלה למעמד בכיר היתה התייצבותן המהירה יחסית של הזהויות הפוליטיות באירופה בעשורים שלאחר הופעת הדמוקרטיה ההמונית .
אל הספר