פרק א — מבוא בשנת 1961 הוחלט להקים בנגב המזרחי עיר חדשה למגוריהן של משפחות העובדים בתעשיות הברום והמלח בים המלח . תנאי האקלים הקשים מנשוא באזור מדברי זה , שהוא הנמוך בעולם 400 ) מטרים מתחת לפני הים , ( הוליכו את צוות ההיגוי של העיר החדשה לבקש לה מקום שיהיה קרוב במידת האפשר לאזור המפעלים , ועם זאת יוכל גם ליהנות מתנאי אקלים נוחים יותר . הבחירה נפלה על מצוק הר כידוד המשקיף אל ים המלח — שגובהו 610 מ' מעל פני הים התיכון ואקלימו נוח . בשנת 1962 הונחו היסודות הראשונים לבניני העיר , ששמה ערד ניתן לה על שם התל הקדום שבקרבתה — תל ערד , ששמו המקראי נשתמר במשך אלפי שנים ( איורים . ( 4 , 3 ראש צוות המתכננים של העיר החדשה , אריה ( לובה ) אליאב , הגה את הרעיון לערוך חפירות ארכיאולוגיות בתל ערד . אליאב ראה בחפירות מפעל חשוב הן לכלכלתו של הישוב המתוכנן ( תעסוקה , תיירות ) והן להעשרת המטען התרבותי ההיסטורי של תושביו . הוא הצליח להדביק בהתלהבותו את רות עמירן - לימים ארכיאולוג השדה של מוזיאון ישראל — והיא מצדה פנתה ליוחנן אהרוני — לימים ראש המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב , שעסק במחקר גיאוגרפי היס...
אל הספר