א . בין בן גוריון לגלילי שפר חלקו של דוד בן גוריון : לא זו בלבד שהיה מנהיגה של מלחמת השחרור , הוא אף כתב את תולדותיה . רק מעטים טרחו להציג עמדות נוגדות לאלה של הנביא , המחוקק , המצביא נוסח לנין , לאחר שבמרצו הבלתי נדלה , בנחישות החלטתו ובדבקותו במטרה קרע בסערה מתוך חיק ההיסטוריה את מדינת היהודים , ובעודו שורה עם אלוהים ואדם הצליח להביאה לחוף מבטחים . כחמש עשרה שנה חלש בךגוריון על המדינה הצעירה , על דמיון אנשיה , עד שקשה היה לתאר את המשך קיומה בלי שיעמוד בראשה האיש הזה , קטן הקומה , לבן השער , בעל הקול המתכתי , שידע לדבר בפאתוס מרומם ובחריפות חסרת מצרים . רק בשנות השישים , קמעה קמעה וביסורים רבים , הצליחה המדינה הצעירה להשתחרר מדמות האב של בךגוריון . לאחר שחלפו השנים , ודמותו נתכסתה בערפילי הזמן , נשתכחו חסרונו תיו , ומעלותיו נתעלו ביחס ישר לאי הנחת מן המנהיגות הקיימת . אפילו חולשותיו הוצגו כמעלות , כמו נטייתו לשלטון בלתי מוגבל , תוך ביזוי יריביו מבית והצגתם כעוכרי ישראל . אמרותיו הפאתטיות על מוסר יהודי " , עם סגולה" וכיוצא באלה , נתפרשו כהצגת מטרות לאומיות נשגבות , ובעוד ה"יונים" ביש...
אל הספר