הובלה ימית במאה האחת עשרה לאור כתבי הגניזה משה גיל מלקדש לידידי לרעי הפרופסור יואל קרמד כצאתו לגמלאות א . השיט בנילוס מימים עתיקים היתה עדיפות לשיט על ההובלה היבשתית , והסיבה גלויה לעין : החיסכון בכוח עבודה , בזכות המעבר הקל ממקום למקום ובזכות המאמץ הקטן יותר להעברה במים לעומת החיכוך הרב וההיתקלות במעקשי הדרך , במעבר היבשתי . במכתבי הסוחרים שלפנינו , ענייני השיט , הן בנילוס הן בים , נזכרים לעתים קרובות ביותר , בערך במחצית המכתבים . סביר להניח ששיט הנהרות קדם לשיט הימי , שכן בוודאי עברה תקופת זמן מסוימת בטרם הרהיבו בני אנוש עוז בנפשם לקרוא תיגר על הים ומשבריו וסערותיו . מצרים נתברכה בנילוס , מלבד היותו בסיס לחקלאות , שהתקיימה בזכות מימיו , שימש גם עורק ראשי לתחבורה פנימית . ההפלגה בנהרות עוררה כמובן בעיות הלכתיות , והן מוצאות ביטוי בספרות הגאונים . בייחוד העסיקה אותם הבעיה של שמירת השבת . עקרונית , מותר היה לשהות בשבת בספינה המפליגה בים , אבל לגבי היציאה לדרך , כבר נקבע איסור בתלמוד , ש"אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת . " כלומר , אם היתה כוונתו לצאת לדרך ביום ה , ' אסור , ועל...
אל הספר