מבוא

מבוא חכמי הלכה רבים אשר היו מודעים לתמורות בחברה היהודית בעת החדשה , פסקו שגם אם מעיקר הדין , אסור לשתות יין שנגע בו מחלל שבת בפרהסיא , הרי שנסיבות ההווה מצמצמות במידה ניכרת את תחולת הדין . מהם , שעיקר פסיקתם נסמכת על שיקולי מדיניות הלכתית , ומהם שעיקר ביסוסם על שיקולי פרשנות . כפי שניווכח , הקו המבחין בין שתי קבוצות אלו אינו חד , שכן אחת המוטיבציות הבסיסיות לפיתוח מנגנון פרשנות מתירה , מקורה בשיקולי מדיניות . ניתן להצביע על שני טיפוסי שיקולים עיקריים המתפקדים בהיתר היין : שיקולים פורמליים ושיקולים מהותיים . אלו גם אלו מניחים , שמבחינה עקרונית יינו של מחלל שבת אסור . ההבדל שבין שני טיפוסי השיקולים הוא בתהליך , שבאמצעותו מתירים יינו של מחלל השבת במציאות ההיסטורית המודרנית . הפרשנות הפורמלית מצביעה על תנאים פורמליים , שבהעדרם לא ניתן להחיל את הדין המקורי האוסר יינו של מחלל שבת . החכמים הנוקטים בדרך זאת מצביעים על כך , שבהווה לא מתקיימים , בדרך כלל , תנאים אלו , ולפיכך יינו של מחלל שבת מותר . לכאורה , פרשנות פורמלית אינה חתומה בחותם התמורה החברתית והתרבותית , אלא היא מצביעה על תנאי שבכל ע...  אל הספר