מבוא בסוף הפרק הקודם התייחסנו לתמורות שהחלו מסתמנות בחברה היהודית באירופה במאה הי"ח . תמורות אלו הלכו והחריפו במאות הי"ט-כ והתפשטו גם למרכזים היהודים שמחוץ למערב ומרכז אירופה . ניתן היה לשער , שתמורות אלו יבואו לידי ביטוי בשיח ההלכתי בכלל , ובסוגייתנו בפרט . העיון בספרות ההלכתית מלמד על גיוון רב באופנים שבהם תמורות אלו מבוטאות בכתיבה ההלכתית . מגמה אחת ממשיכה את הדיון המסורתי ואינה מעניקה משקל מפורש לתמורות בשיקולים לקביעת מעמד יינו של מחלל השבת . נציין כי בכך אין לקבוע כי המצדדים במגמה זו לא היו מודעים לתמורות ; אין יחס ישיר בין דרכי הטיעון הגלויים לבין אופני התודעה . אדרבה , ניתן לשער שהעדר ההתחשבות בתמורות מבטא אצל כמה מחכמי ההלכה שיפוט והערכה תודעתיים ברורים . המגמה השנייה , רואה בתמורות גורמים בעלי משקל בקביעת העמדה ההלכתית כלפי יינו של מחלל שבת . יחד עם זאת , חכמי ההלכה המצדדים במגמה זו מחילים על המצב החדש קטגוריות הלכתיות מסורתיות , ומבחינה זו הם קרובים למגמה הראשונה . המגמה השלישית קרובה למגמה השנייה בכך שהיא מעניקה משקל לתמורות ; אלא שהיא שונה ממנה בהציעה קטגוריות חדשות לבחינה...
אל הספר