מבוא עד המאה השמונה עשרה המשיכה הקהילה היהודית להוות קהילה שאורחות חייה עוצבו על פי מסורת ישראל . אין פירוש הדבר שלא היו מחללי שבת , שהרי ספרות ההלכה היא העדות הברורה לקיומה של תופעה זו . ברם , הן מבחינה מעשית והן מבחינה תודעתית , הקולקטיב כונן את זהותו כקולקטיב דתי . חילול השבת נתפס כסטייה חמורה , והיה נחלתם של יחידים בלבד . מבחינה זו המציאות בעידן זה לא הייתה שונה באופן מהותי מהמציאות בתקופות קודמות . הבחנתנו בין ספרות הגאונים והראשונים לבין ספרות האחרונים מעוגנת , איפוא , בתודעת התיקוף ( פריודיזציה ) של חכמי ישראל עצמם , שהבחינו בין התקופות , ולא במציאות הריאלית . לפיכך , גם בתקופה זו נעשה שימוש בטיפולוגיה הבסיסית שבה השתמשנו בפרקים הקודמים .
אל הספר