ד . סיכום בפרק זה רואים אנו כי לאחר תקופת התלמוד התפתחה ספרות הלכתית מסועפת המעניקה משמעויות שונות לקביעה , שלפיה מחלל שבת בפרהסיא מושווה לעובד עבודה זרה . פרשנויות אלו משרטטות בחדות תשובות שונות לשאלת זהותו היהודית של "הסוטה . " שתי העמדות הדיכוטומיות אינן זוכות לגיבוי הלכתי חזק . האחת , שלפיה מחלל שבת בפרהסיא מסולק כליל מחברותו בקולקטיב היהודי ; השנייה , שלפיה " ישראל שחטא ישראל הוא , " לפיכך , מחלל השבת נותר חבר הן בקולקטיב האתני והן בקולקטיב הדתי . לפי העמדה הראשונה , איסור יינו של מחלל שבת אינו אלא אחר הביטויים של הסילוק המוחלט של הסוטה מהקולקטיב . בניגוד לכך , לפי הגישה השנייה אין מקום לאיסור זה מפני שמעמדו של מחלל השבת לא הורע בקולקטיב . בניגוד לשתי הגישות הקוטביות , הזרם המרכזי בספרות ההלכתית מציע תפיסה מורכבת של הזהות היהודית : מחלל השבת מסולק אמנם מהקולקטיב הדתי אך לא מהקולקטיב האתני . איסור היין של מחלל שבת אינו ביטוי לסילוק של מחלל השבת מהקולקטיב היהודי בכללותו , אלא לסילוקו מהקולקטיב הדתי . כפי שנראה , מסורת הלכתית זו היוותה את הציר המרכזי בספרות ההלכתית גם בדורות הבאים .
אל הספר