פרק שלישי : גאונים וראשונים על פי גישה זאת , שמירת שבת בפרהסיא היא תנאי הכרחי לכך שאדם ייחשב כחבר בקולקטיב היהודי . לפיכך , מי שנולד לאם יהודייה או נתגייר , אבל מחלל שבת בפרהסיא , מסולק לחלוטין מן הקולקטיב היהודי . במלים אחרות , אין די בהשתייכות אתנית כדי להיחשב יהודי . תנאי הכרחי נוסף הוא שמירת השבת , שהיא ה"אות" שבין האל לעמו . חילול שבת בפרהסיא דומה לעבודה זרה בכך , שבשני חטאים אלו מתכחש החוטא לזיקה שבינו לבין אלוהי ישראל . התכחשות זאת גוררת סילוק מוחלט מן הקולקטיב , המתבטא בכך , שאף קידושיו של מחלל השבת אינם קידושין כלל . ואין צריך לומר , שיינו - אסור . האם לפנינו תפיסה המזהה את הקולקטיב היהודי כקהילה דתית גרידא , שהחברות בה תלויה אך ורק בשמירת הנורמות היסודיות ? לכאורה , כך עולה מלשון המדרש המופיע בראשית התשובה : "כל המשמר שבת נקרא ישראל . " אם כך , כל אדם שישמור שבת ייחשב ישראל , בלא קשר למוצאו האתני . אולם , אין זה מתקבל על הדעת שמחברנו מתעלם לגמרי מן ההלכה שלפיה , רק מי שנולד לאם יהודייה או התגייר , יכול להיחשב ישראל . מסתבר , איפוא , שאין לפנינו תפיסה "נקיה" של הזהות היהודית כ...
אל הספר