א . סוגיית התלמוד במסכת עירובין כרקע לדיון התלמודי נציין , שהדפוס הארכיטקטוני של בתי מגורים , שרווח במזרח התיכון בתקופת התלמוד היה של בתי חצרות . לאמי : מן הרחוב ( או הסימטה ) היתה כניסה לחצר סגורה , מוקפת דירות ; הכניסה לדירות היתה מן החצר ' . על פי הלכות עירובין , כל דירת מגורים נחשבת כ"רשות היחיד" בבעלות פרטית של בעל הדירה . גם החצר נחשבת כ"רשות היחיד , " אך הבעלות עליה משותפת לכל בעלי הדירות שבחצר . על פי הלכות שבת , חלות הגבלות על העברת חפצים מ"רשות" ל"רשות" אחרת , ובכלל זה העברה מ"רשות היחיד" ל"רשות הרבים . " נראה , כי הגבלות אלו אינן חלות מעיקרן על מכלול החצר , שכן אין בה רשות שאינה "רשות היחיד . " אולם , על פי תקנה קדומה שרווחה כבר בימי בית שני ואשר יוחסה לשלמה המלך , נאסר על דיירי חצר להעביר חפצים מדירתם לחצר , או מדירה לדירה , אלא אם כן "עירבו" את כל רשויות היחיד המובחנות שבחצר ל"רשות יחיד" משותפת אחת . על רקע האמור , נעיין עתה בדברי המשנה ( עירובין ו , א-ב : ( הדר עם העכו"ם בחצר או עם מי שאינו מודה בעירוב הרי זה אוסר עליו , דברי רבי מאיר . רבי אליעזר בן יעקב אומר . לעולם אינ...
אל הספר