א . מבוא בפרק ה ניתחתי בהרחבה את העמרה הדוחה את המשפט הטבעי והמציבה את הציווי הדתי כבסיס הבלעדי של החובה ההלכתית . שלא כמו בפרק ה , בפרק זה אתמודד עם שאלה זו לא באמצעות ניתוח אנליטי מופשט . תחת זאת , אנסה להציג תפיסת עולם שלמה של חכם הלכתי המציג תיאוריה מקיפה של ההלכה , והמתמודד במישרין עם הבעיה הנדונה . חכם זה הוא הרב שמעון שקופ , אחד מחכמי ישראל הידועים בדור האחרון . הרב שקופ הינו תלמיד חכם יהודי מסורתי , אין הוא פילוסוף ואין הוא מתיימר להציג תיזה פילוסופית . עניינו בראש ובראשונה בגיבושה של תיאוריה משפטית הלכתית למספר סוגיות יסוד בהלכה . ואולם החשיבה השיטתית המתגלית בכתיבתו , מניבה גם מודעות בהירה למשמעויות , לבעיות ולמסקנות הכרוכות במושגים ההלכתיים , שאותם הוא מפתח . מבחינה זו , הרב שקופ הוא אחר המיוחדים שבחכמי ישראל , משום שמעבר לתרומתו לעיון ההלכתי הוא מניח יסודות לפילוסופיה של ההלכה שיש בהם תרומה חשובה גם לנושא שלפנינו . כפי שכבר ראינו במקומות שונים בספר , הרב שקופ מצדד בתיזה של קיום מערכת חובות שבסיסה אינו המצווה הדתית , וביצירתו הוא אף מנסה להתמודד עם שאלות היסוד הנובעות מעמדה...
אל הספר